שי-לי עטרי, אישה יוצרת ומרגשת, מספרת על חייה לאחר שאיבדה את בעלה יהב וינר בטבח בכפר עזה. עטרי, בת 36, מתמודדת עם האובדן והזיכרונות דרך יצירות קולנועיות ופרויקטים שמחברים אותה ואת אחרים לחיים חדשים, ולא להדחיק את הכאב.
במהלך השיחה עם עטרי, היא מספרת על חוויותיה מהיום הטראגי שבו איבדה את יהב, ואת הדרך שבה היא בוחרת להתמודד עם האובדן. אחד מהפרויקטים המשמעותיים בחייה הוא הסרט "הגדת קיבוץ", פרויקט קולנועי שהיא ויהב עבדו עליו יחד. הסרט מתאר את חיי הקיבוץ ואת הקונפליקטים הפנימיים והחיצוניים שחווים תושבי האזור.
הסרט, שבו עטרי משמשת כעורכת ויהב כבמאי, מציג את הסיפור של קהילה המנסה להתמודד עם המציאות המורכבת בעוטף עזה. "הגדת קיבוץ" מתאר את חיי הזוג, שבו האישה מתמודדת עם פוסט-טראומה ומוצאת ריפוי דרך הקהילה והתיאטרון. התמה המרכזית של הסרט היא הכוח של הקהילה והיכולת שלה לרפא ולחבר את האנשים.
עטרי מדגישה את החשיבות של היצירה כדרך להתמודדות עם האובדן, ומספרת על פרויקטים נוספים שהיא מעורבת בהם. היא משתפת על סדרה בשם "לביאות", שמבוססת על סיפורים אמיתיים של נשים אמיצות מאזור עוטף עזה, ועל סדרה נוספת שהיא כותבת יחד עם שמוליק מעוז, שבה היא מתארת את חיי הקיבוץ ואת השפעת האירועים הטראגיים על תושביו.
המעגל החברתי של עטרי, שכולל נשים רבות שאיבדו את יקיריהן, תומך ומעודד אותה למצוא אהבה חדשה. עטרי מספרת על השיחות המרגשות עם משפחתו של יהב, שמעודדת אותה להמשיך הלאה ולבנות חיים חדשים ומאושרים עבור עצמה ועבור בתה שייה.
למרות הקשיים והכאב, עטרי בוחרת בחיים וביצירה. היא משקיעה את כל מרצה בפרויקטים האמנותיים שלה, וממשיכה לחלום וליצור, בדיוק כפי שיהב היה רוצה. דרך היצירה, עטרי מוצאת משמעות ונחמה, וממשיכה להנציח את זכרו של יהב בדרכים יצירתיות ומרגשות.
הסיפור של שי-לי עטרי הוא סיפור של התמודדות, יצירה ואהבה. דרך הפרויקטים הקולנועיים שלה, היא מעבירה מסר של תקווה וריפוי, וממשיכה לבנות חיים חדשים לצד הזיכרונות והכאב. עטרי היא דוגמה לאישה חזקה ובעלת חזון, שמצליחה להתמודד עם האובדן ולהפוך אותו ליצירה חיה ומרגשת.
