מותה הטרגי של ד', אישה בת 34 מצפון הארץ, שהיה כרוך בתאונת רכבת בשנת 2017, נידון בבית משפט השלום בחדרה, והשופט יניב הלר הכריע כי מדובר בתאונה ולא בהתאבדות כפי שטענו חברות הביטוח. ההכרעה הזו הובילה לפסיקת פיצויים לאמה של ד', בסכום כולל של 222,620 שקלים.
האירוע שהוביל לפטירתה של ד' התרחש כאשר היא נפגעה על ידי רכבת, והותיר את אמה להתמודד עם אובדן בלתי נתפס. במשך המשפט, טענה חברת הביטוח כי ד' התאבדה, אך השופט קבע כי מדובר בתאונה, תוך שהוא מתאר את האם כמי שאיבדה את "כבשת הרש שלה", כלומר את התומכת האחרונה בחייה.
התביעה הוגשה על ידי עזבונה של ד' ואמה, שטענו כי ד' נהרגה בתאונה. האם ציינה כי בתה השתכרה בסכום של כ-10,000 שקלים בחודש מעבודות שלא דווחו, וכי היא זו שסיפקה לה את שירותי הסיעוד שלהם נזקקה, תוך שהיא מקבלת על כך תשלום מהמוסד לביטוח לאומי. האם דרשה פיצויים בגין אובדן "שירותי בת" בסכום של 467 אלף שקלים, בטענה כי בתה סייעה לה כעובדת סעד.
מנגד, הנתבעים, נהג הרכבת וחברת הביטוח הפניקס, טענו כי מדובר בהתאבדות ולא תאונה, וכי אין מקום לפסוק כל פיצוי לאם כתלויה. הם הציגו דוח רציפות ביטוח המוכיח כי המנוחה לא קיבלה כל הכנסה מדווחת בין השנים 2014-2017, וטענו שאין להסתמך על עדות האם בלבד, המהווה עדות יחידה של בעל דין ללא חיזוק. עוד נטען כי לא הוכח שד' סיפקה לאם שירותי סיעוד כלשהם וכי התובעת נמנעה מהבאת עדים ומראיות מהותיות.
השופט הלר דחה את טענות הנתבעים והכריע כי מדובר באירוע תאונתי החוסה תחת חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. הוא ציין כי החוק נועד לשרת היבטים סוציאליים ולכן יש לפרשו כך שיאפשר מתן פיצוי לאם שכולה, על אובדן בתה.
השופט פסק כי האם תקבל 57,620 שקלים בגין כאב וסבל, 15 אלף שקלים בגין הוצאות קבורה ומצבה, ו-150 אלף שקלים בגין אובדן שירותי בת. הוא תיאר את מצב חייה הקשה של האם, אישה קשת יום הסובלת מדיכאון, והדגיש כי חסרונה של ד' מכביד עליה מאוד ומקשה עליה בניהול שגרת חייה.
בסיום כתב השופט כי "את העובדה שממותה של ד' ואילך נותרה התובעת להתמודד לבדה עם מעמסות חייה, אני סבור שיש לשקף בפסיקת פיצוי בסך של 150,000 שקלים בגין ראש הנזק של 'אובדן שירותי בת'". ההכרעה מסמלת את ההכרה באובדן האישי והמשמעותי שחוותה האם ומעניקה לה סיוע כלכלי בתקופה קשה זו.
