בית הדין האזורי לעבודה בנוף הגליל קבע לאחרונה כי מנורה מבטחים והמועצה המקומית עילוט פגעו בזכויותיו של מורה ותיק, עזמי ארשיד, בכך ששינו בדיעבד את רישומי ההפקדות לקרן הפנסיה שלו. השינוי גרר הפחתה משמעותית בתשואות שהצטברו בקרן, בסכום של כ-90 אלף שקל. השופטים גינו את העובדה שהחוסך לא קיבל כל מידע על ההסדרים המשפטיים והפשרות שהובילו לפגיעה בכספו, והם פסקו שהוא זכאי לפיצוי מלא משתי הגורמים המעורבים.
האירוע החל בשנות ה-90 כאשר ארשיד הועסק כמורה ומנהל תיכון במועצה המקומית עילוט. במסגרת תפקידו, היה זכאי לביטוח פנסיוני בקרן מבטחים, שהפכה מאוחר יותר למנורה מבטחים. במשך שנים קיבל דו"חות שנתיים שהעידו כי כל ההפרשות לפנסיה הועברו כסדרן ותשואות החיסכון נצברו כראוי. אך בפועל, המועצה לא העבירה את כל הכספים לקרן, ולעיתים אף באיחור רב.
בין השנים 2003 ל-2009 נוצר חוב של יותר מ-2.2 מיליון שקל למועצה כלפי הקרן, כולל ריבית. מבטחים תבעה את המועצה וב-2009 הגיעו להסכם פשרה שאמור היה להסדיר את התשלום בתוך 45 ימים. המועצה לא עמדה בתשלומים, ההליכים עברו להוצאה לפועל, ורק חלק קטן מהחוב נגבה. עד סוף 2014 הגיע החוב לכ-3.7 מיליון שקל. משרד הפנים התערב והקצה תקציב לסגירת החוב. בהסכם חדש שאושר בבית הדין, נחתם שהמועצה תשלם כ-2.26 מיליון שקל בלבד. משמעות ההסכם הייתה שחלק מהתשואות שהעובדים היו אמורים לקבל, כולל ארשיד, ירדו לטמיון.
ב-2015, במהלך דיון בבית הדין, טענה מבטחים כי אין פגיעה בכיסוי הביטוחי של העמיתים והדגישה שללא ההסכם, העמיתים היו מאבדים סכומים משמעותיים. חרף הטענה, אחרי שהמועצה שילמה את הסכום שנקבע, מבטחים ביצעה שינוי קריטי בדו"חות הפנסיוניים: תאריכי ההפקדות הוזזו משנות ה-2000 ל-2015, וכתוצאה מכך התשואה שנצברה נפגעה. החוסכים גילו על כך רק כעבור שנים.
במקרה של ארשיד, דו"ח 2017 הצביע על הפחתה של כ-90 אלף שקל מהחיסכון שלו, והפך למוקד התביעה. ארשיד טען כי לא היה מודע לחוב, להליכים המשפטיים או להסכמי הפשרה. הדו"חות ותלושי השכר יצרו רושם שווא של הפקדות סדירות. המועצה טענה להתיישנות והצביעה על כך ששילמה את מלוא החוב הנומינלי. מבטחים טענה שפעלה על פי חוק ושכבר קיבלה פטור מאחריות בהסכם הפשרה הקודם.
בית הדין האזורי לעבודה דחה את כל הטענות הללו. נקבע כי מבטחים לא הייתה זכאית לנכות מזכויותיו של ארשיד את הסכום על בסיס הסכם הפשרה. השופטת רויטל טרנר הדגישה כי ארשיד לא היה צד להליכים, לא קיבל הודעה על החוב או על הסדרי הפשרה, ואף קיבל דו"חות שגויים שהציגו הפקדות מסודרות. סעיף 19א(ד) לחוק הגנת השכר קובע כי סכום שמעביד חייב לקרן הפנסיה ייחשב כאילו שולם במועדו מבחינת זכויות העובד, ולכן הקרן לא הייתה רשאית לשנות את תאריכי ההפקדות באופן שפוגע בתשואות.
המועצה ומנורה מבטחים נמצאו אחראיות יחד לפיצוי ארשיד. הן חויבו לשלם לו את מלוא הסכום שנגרע, בתוספת ריבית והצמדה, והוצאות משפט בסכום של 15 אלף שקל. החלטה זו מדגישה את החשיבות שבשמירה על זכויות העובד ומתן שקיפות מלאה בכל הקשור לקרנות הפנסיה.
