במקרה משפטי יוצא דופן שנדון בבית המשפט המחוזי בתל אביב, אשה שהודתה בשקר לחוקר הביטוח, זכתה בכל זאת בכיסוי ביטוחי. האירוע החל בתאונת רכב שגרתית בינואר 2023 בנתיבות, בה הייתה מעורבת סיון פרץ. למרות שפרץ הודתה בתחילה כי היא שנהגה ברכב, בשיחה מאוחרת יותר עם חוקר הביטוח היא טענה שבעלה היה נהג הרכב. המניע לשקר, כך התברר מאוחר יותר, היה חשש כלכלי מתשלום ההשתתפות העצמית, שכן בעלה עבד אצל המעסיקה שביטחה את הרכב ולכן היה פטור מתשלום זה.
חברת הביטוח איילון טענה כי מדובר בניסיון להונות את החברה, והסתמכה על סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, הקובע כי מסירת עובדות כוזבות בכוונת מרמה פוטרת את המבטח מחבותו. החברה טענה כי פרץ מסרה מידע כוזב בכוונה להפיק רווח כספי שלא כדין, ולכן אין לה זכות לכיסוי ביטוחי.
בית משפט השלום בתל אביב, בראשות השופט אבי שליו, לא קיבל את טענות חברת הביטוח. השופט קבע כי לא הוכח שמדובר בכוונת מרמה, אלא בשקר מתוך חשש כלכלי. השופט ציין כי הודאתה של פרץ בשקר נראית כמעידה ולא כמעשה מרמה מכוון. הוא הורה לאיילון לשלם את מלוא הפיצוי בגין הנזק, בסכום של 4,954 שקל בתוספת ריבית, הצמדה ושכר טרחת עורך דין.
חברת איילון ערערה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, אך הערעור נדחה על ידי סגנית נשיא בית המשפט, השופטת אביגיל כהן. השופטת כהן הדגישה כי ערכאת ערעור אינה מתערבת בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי בית משפט השלום אלא במקרים חריגים בלבד. היא ציינה כי לא נמצאה שום טעות מהותית בהערכת הראיות או בניהול ההליך שתצדיק פתיחה מחדש של התיק.
פסק הדין דן בשאלה המרכזית של דיני הביטוח: כיצד לאזן בין הצורך להגן על חברות הביטוח מפני הונאות לבין ההבנה שמבוטחים הם בני אדם הנתונים לעיתים ללחצים ופחדים. בית המשפט הדגיש את הצד האנושי במקרה זה, וקבע כי המניע לשינוי גרסתה של פרץ היה חשש כלכלי ולא כוונה להשיג תגמולים שלא כדין. השופטת כהן ציינה כי גם אם התנהלותה של פרץ לא עומדת באמות המידה של שקיפות מלאה, אין בכך כדי לשלול ממנה את הזכות לפיצוי, וכי החלת סעיף 25 לחוק בקלות עלולה לגרום לתוצאה בלתי צודקת.
החלטת בית המשפט המחוזי עוררה שאלות רחבות יותר לגבי המערכת המשפטית והאתי של דיני הביטוח: האם שקר קטן שנעשה מתוך פחד או בלבול שולל מהמבוטח את זכויותיו? האם יש מקום להקל במקרים בהם האמת יוצאת לאור והנזק לחברת הביטוח הוא מזערי? בית המשפט בתל אביב השיב הפעם בשלילה, תוך שהוא מדגיש את הצורך באיזון בין הגנה על החברות לבין שמירה על זכויות המבוטחים.
