החלטת הממשלה לסבסד משכנתאות בכשני מיליארד שקל בשנה למי שלקח משכנתא לפני העלאות הריבית האחרונות עוררה סערה רחבה בציבור ובקרב הכלכלנים. הצעד נתפס בעיני רבים כהמשך למדיניות שמעניקה העדפה ברורה לבעלי דירות על פני שוכרי דירות. למרות הביקורת, הצעד הזה אינו בגדר תקלה, אלא חלק ממדיניות עקבית של הממשלה בישראל.
במסגרת ההחלטה, יוענק סבסוד של כאלף שקל בחודש לאלו שלקחו משכנתא לפני העלאות הריבית. מדובר בצעד נוסף בשרשרת של הטבות והקלות שניתנות לבעלי דירות, החל מהגרלות לדיור מוזל ועד לפטורים ממס. כך למשל, התוכנית למתן הנחות בדיור מוזל, שפועלת כבר למעלה מעשור, גרמה לאובדן הכנסות כולל של כ-50 מיליארד שקל, כאשר כ-150 אלף משפחות נהנו מהטבות אלו.
מערכת המיסוי בישראל אף היא תורמת להעדפת בעלי דירות. קיימים פטורים ממס רכישה ומס שבח, כמו גם הטבות במס על הכנסות משכירות. הטבות אלו מציבות את בעלי הדירות במעמד מועדף על פני שוכרים או משקיעים בתחומים אחרים. הסיבה לכך מורכבת ונובעת בין היתר מהיסטוריה כלכלית ופוליטית של ישראל, אך גם מהשאיפה להבטיח יציבות כלכלית וחברתית.
המדיניות הזו אינה חדשה, והיא חוצה מפלגות וממשלות. דוגמה לכך היא חוק מע"מ אפס לדירה ראשונה שהועבר על ידי שר האוצר לשעבר יאיר לפיד. צעד זה זכה לביקורת חריפה מצד בנק ישראל ומשרד האוצר, אך משקף את המחויבות להעדפת בעלי דירות. רכישת דירה נתפסת לא פעם כהשקעה יציבה ובטוחה, מנגנון חיסכון כפוי שמבטיח נכס משפחתי לעתיד.
מעבר להיבטים הכלכליים, יש גם יתרונות חברתיים ופוליטיים בבעלות על דירה. נכס בבעלות פרטית מחזק את הקשר של האזרח לארץ ומעניק לו יציבות. הלויאליות של בעלי נכסים גבוהה יותר מזו של שוכרים, שיכולים לנייד את מגוריהם בקלות יחסית. ייתכן שגם שיקול זה עמד לנגד עיניהם של מקבלי ההחלטות.
הביקורת על סבסוד המשכנתאות היא מוצדקת, אך היא משקפת בעיות רחבות יותר במדיניות הדיור של ישראל. המדינה מעודדת רכישת דירות ומעניקה תמריצים כלכליים משמעותיים למי שבוחר להשקיע בנדל"ן. בעוד שהחסרונות במדיניות זו ברורים, יש לה גם יתרונות שמבטיחים יציבות ובטחון כלכלי לחלקים נרחבים של הציבור.
