בוועדת השרים להפרטה התקבלה לאחרונה שורה של החלטות משמעותיות, הממשיכות את המגמה לצמצם את מעורבות המדינה בניהול ישיר של נכסים ופעילויות עסקיות שונות. אחד המהלכים המרכזיים שאושרו בוועדה הוא מיזוג חברות אשרא וענבל, לצד מכירת מניות המדינה בשתי קרנות השתלמות בסכום מוערך של כמיליארד שקלים. כמו כן, הוחלט להעביר את ניהול מדרשת שדה בוקר לגוף חיצוני, במסגרת מדיניות הפרטה רחבה יותר.
השר דודי אמסלם, המוביל את המהלכים הללו, הצהיר כי "הממשלה ממשיכה במדיניות אחראית שנועדה לייעל את תפקוד המדינה ולצמצם את מעורבותה במקומות בהם אין לכך צורך מהותי. התפקיד המרכזי של המדינה צריך להתמקד בפיקוח ובהסדרה, ולא בניהול ישיר של פעילויות עסקיות". לדבריו, ההחלטות שאושרו בוועדה מחזקות את האחריות התקציבית ואת היציבות הכלכלית של המדינה. "כך אנו מנהלים בצורה נכונה את נכסי הציבור ומחזקים את היציבות הכלכלית", הוסיף והודה לרשות החברות הממשלתיות על התנהלותה המקצועית והליווי הצמוד שהעניקה לתהליכים הללו.
כיום, פועלות בישראל 68 חברות ממשלתיות, המעסיקות כ-54 אלף עובדים, ומנפיקות הכנסות שנתיות העולות על 105 מיליארד שקלים. בנוסף, הן אחראיות ליצוא בהיקף של כ-21 מיליארד שקלים והשקעות בתשתיות בהיקף של כ-28 מיליארד שקלים. חרף הכנסותיהן המרשימות של חברות אלו, חלק ניכר מההשפעה הכלכלית וההכנסות מרוכזות במספר מצומצם של חברות גדולות ומשמעותיות, דוגמת חברת החשמל, מקורות ורכבת ישראל.
חברות אלה, המתאפיינות במונופול טבעי או תשתית לאומית ורגישות ביטחונית גבוהה, כמו רפאל והתעשייה האווירית, מופיעות ברשימת החריגות ממדיניות ההפרטה המלאה של אמסלם. על אף שהתקבלה כבר ההחלטה העקרונית להפריט את רפאל והתעשייה האווירית, מדובר בתהליכים מורכבים וארוכי טווח שצפויים להימשך עוד שנים רבות.
המגמה הנוכחית של הפרטה נועדה לשפר את היעילות הכלכלית ולמקד את המדינה בתפקידה כרגולטור, המסדיר ומפקח על פעילות החברות ולא מנהל אותן באופן ישיר. עם זאת, יש המביעים חששות מהשלכות ההפרטה על עובדים ועל השירותים הניתנים לציבור, שכן מעבר לניהול פרטי עלול להוביל לשינויים מהותיים בתחומים אלו.
השאלה העיקרית היא כיצד תוכל המדינה להבטיח שהפרטות נוספות יתרמו לכלכלה ובמקביל ישמרו על האינטרס הציבורי, בייחוד כשמדובר במגזרים רגישים או בעלי חשיבות לאומית גבוהה. הממשל הנוכחי מעריך כי ההפרטות יובילו להתייעלות כלכלית כללית, אך נדרש להבטיח כי הדבר לא יעמוד בניגוד לאינטרסים הציבוריים לטווח הארוך.
ככל שהמדינה מתקדמת במדיניות הפרטה זו, יהיה חשוב לעקוב אחר השפעות השינויים על השוק המקומי והעולמי, כמו גם על העובדים והציבור הרחב. מדיניות ההפרטה הנוכחית עשויה לשנות את פני הכלכלה הישראלית, והזמן יגיד אם השינויים יהיו לטובה או שמא ידרשו התאמות נוספות בעתיד.
