בישראל, כל עובד שנפגע בתאונת עבודה או במחלת מקצוע ואינו יכול להמשיך לעבוד זכאי לתשלום מהמוסד לביטוח לאומי כתחליף לשכר אבוד, לתקופה שלא תעלה על 13 שבועות. דמי הפגיעה הם התשלום שניתן לעובדים במצב זה, מתוך מטרה לפצות על אובדן הכנסה בתקופה שבה הם אינם כשירים לעבודה. זכאות זו חלה על שכירים ועצמאים שביטחו את עצמם, וכן על חניכים, מתלמדים ובני נוער במוסדות מוכרים.
הזכות לדמי פגיעה ניתנת לעובדים שנפגעו במהלך העבודה וכתוצאה ממנה, ובתנאי שיש בידיהם אישור רפואי המאשר את חוסר היכולת שלהם לחזור לעבודה. דמי הפגיעה מחושבים על בסיס 75% מההכנסה החייבת בדמי ביטוח, לפי שלושת החודשים שקדמו ליום הפסקת העבודה. החישוב נעשה על ידי חלוקת סכום ההכנסה ל-90, כך שהתוצאה משקפת את השכר היומי. תקרת התשלום היומית צפויה לעמוד על 1,314.25 שקלים בשנת 2026.
בפועל, עובד שהשתכר בכ-9,000 שקלים בחודש יוכל לצפות לדמי פגיעה יומיים של כ-225 שקלים ליום, לפני ניכויים. למרות שהחישוב נשמע מורכב, הביטוח הלאומי משתמש בשתי דרכי חישוב ובוחר בזו שמיטיבה עם הנפגע. יש לציין כי מדמי הפגיעה מנוכים מס הכנסה, דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות, כך שהסכום נטו המתקבל לחשבון הבנק נמוך מהסכום הברוטו.
תקופת התשלום המרבית מוגדרת ל-91 ימים, הנספרים מהיום שלאחר הפגיעה וכוללים שבתות וחגים. אצל שכירים, יום הפגיעה משולם על ידי המעסיק, ושני הימים הראשונים שלאחריו אינם מזכים בדמי פגיעה, אלא אם תקופת אי הכושר נמשכת מעבר ל-12 ימים. מהיום השלישי ואילך, הביטוח הלאומי משלם את דמי הפגיעה. לעצמאים, התשלום מתחיל רק מהיום ה-13, מה שיוצר פער בין תנאי השכירים לעצמאים.
בנוסף לתשלום, יש גם חשיבות רבה למועדי הגשת התביעה. יש להגיש את התביעה לביטוח הלאומי בתוך 12 חודשים מיום הפגיעה, בצירוף תעודה רפואית המפרטת את האבחנה ואת תקופת אי הכושר. הגשה באיחור עלולה לפגוע בזכאות לתשלום.
בסיום 13 השבועות, הזכאות לדמי פגיעה מסתיימת. אם נותרה לעובד נכות כתוצאה מהפגיעה, הוא עשוי להיכנס למסלול של נכות מעבודה. במקרים אלו, ועדה רפואית של הביטוח הלאומי קובעת את דרגת הנכות. נכות בשיעור של 9% ומעלה מזכה את הנפגע בקצבה חודשית או במענק חד פעמי, בהתאם לדרגת הנכות. נכות צמיתה של 20% ומעלה מזכה בקצבה חודשית, בעוד שנכות שבין 9% ל-19.99% מזכה במענק חד פעמי.
הוכחת הקשר בין הפגיעה לעבודה היא קריטית, במיוחד כשמדובר במחלת מקצוע הדורשת תיעוד רפואי ומסמכים המעידים על תנאי העבודה. מחלה שנגרמה מחשיפה לחומרים או לתנאי סביבה כחלק מתנאי העבודה מוכרת כמחלת מקצוע ומזכה בדמי פגיעה, בכפוף להוכחת הקשר בין המחלה לעבודה.
לסיכום, דמי הפגיעה מהווים רשת ביטחון כלכלית לעובדים שנפגעו ואינם יכולים להמשיך בעבודתם. הם מספקים תמיכה כלכלית חשובה בתקופה של אי ודאות ופגיעה בפרנסה, ומאפשרים לנפגעים להתרכז בהחלמה ובשיקום. ההבנה של התנאים וההליך לקבלת דמי פגיעה חיונית לכל עובד, שכן היא יכולה להשפיע משמעותית על היכולת להתמודד עם השלכות כלכליות של תאונת עבודה או מחלת מקצוע.
